<h1>ארחות חיים הלכ' נט"י סימן י"ב</h1>
<h2>דף קו:</h2>
כל שנוטל ידיו בין לאכילה בין לתפלה בין לק"ש מברך בעי' שזו מצות חכמי' היא שנצטוינו מן התורה דכתיב על פי התורה אשר יורוך כ"כ הרמב"ם ז"ל. תשובה לגאון חייב אדם לברך נטילת ידים על כל פעם ופעם שנוטל ידיו לנקות את עצמו כי הוא עושה כדי שיהיה ראוי לקרות בתורה ולמלאכת השמים וכיון שהוא רוחץ לנקיות הברכה מוטלת עליו ע"כ וכן נמי כתב הראב"ד ז"ל וביאר עוד שאם מנקה ידיו בעפר או בקיסם מברך על נקיות ידים ע"כ. כל זמן שאדם נפנה ביום צריך ליטול ידיו ולברך אשר יצר ואפי' לקטנים וכן נהגו הב' התוס'. ונשאלה שאלה לא' מהגאונים ז"ל אם צריך נטילת ידים עם ברכת אשר יצר בכל פעם ופעם שיהיה נפנה והשיב שאם ירצה לעסוק בתורה לאלתר להתפלל או להוציא מפיו דבר קדושה אז יהיה צריך לברך ענ"י ואשר יצר ואם לאו לא יברך רק אשר יצר בלבד וכן הוא דעת הראב"ד ז"ל וכתב הר"ת ז"ל דאפי' יצא מתוך סעודתו להשתין אין צריך ליטול ידיו כשיחזור לסעודתו אם לא שפשף בידיו והלכתא אפי' שפשף בידיו אין טעון ברכה מידי דהוה אידיו מלוכלכות בטיט וצואה שאין צריך לברך ענ"י והר"ף כתב אך ברכת אשר יצר צריך לברך וה"ר יצחק מקורביל כתב ורבותי נוהגים לברך על הנטילה כשהיו רוצים לעסוק בתורה וכן במלוכלכות בטיט וצואה והר"ף כתב וצ"ע בברכת אשר יצר נמי שמברך לקטני' דהוי דבר שבקדושה ואפי' הכי אינו מברך ענ"י באותה נטילה וראיה לדבר מ"ש ז"ל נוטל אדם ידיו שחרי' ומתנה עליהם כל היום ור"ת כתב שאינו מברך כלל אלא בבקר ובעת אכילה כיון דסגי בכל מידי דמנקי ואני ראיתי הרבה גדולים נוהגים כן וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל בשם רבו בתשובה מקובל אני ממורי הרב ז"ל שאין מברכין ענ"י אלא בשחר ובעת אכילה ובמי שטבולו במשקה וכן אנו נוהגים על פי מורנו ז"ל ונראין דבריו. ועל נטילת ידים שחרית הביא הרבה ראיות שצריך ליטלם מה שאין כן בשאר תפלות ואם נגע במקום מטונף באמצע תפלה די לו בנקיון עפר או צרורות או מחכך ידו בכותל ואין צריך לברך. ואם באמצע סעודה ודאי צריך נטילה וברכה. ומקום מטונף נקרא כל מקום המכוסה באדם וכן המחכך בראשו משו' שיש בו מלמולי זיעה אבל מקומו' מגולים בפניו ובזרועותיו אין זה מקום טנופת וכן אנו נוהגי' עכ"ל. כתב ה"ב ההשלמה תשובה שאלה בשם גאון אדם שהטיל מים והסיח דעתו מלהטיל מים ואח"כ נמלך והטיל מים פעם אחרת שצריך לברך ב"פ אשר יצר והביא ראיה ממ"ש ז"ל טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים ואין שיעור להשתנת מים כי אפי' לטפה אחת חייב לברך שאם יסתם אותו הנקב מלהוציא אותה טפה היה קשה לו וחייב להודות עכ"ל והר"מ נ"ע היה רגיל כשבא מבית הכנסת ועשה צרכיו ורוצה לאכול נוטל ידיו ומברך אשר יצר תחלה ואח"כ מברך ענ"י ויש נוהגים ליטול פעם אחרת ומברכים בנטילה א' אשר יצר ובשניה ענ"י. והר"ף כתב ויש נוהגי' לברך כדרכם כבר ביארנו הדברים הצריכי' נטילה ונתננו להם סי' ושבלת מים שטפת"ני "שמע "טבולו במשקה. "פת. "תפלה. "נטילת "ידים. והרוצה לאכול פת שצריך המוציא צריך ליטול ידיו תחלה.
